אוסף הווינטג' הייחודי קיבל את הבמה הראויה לו וישולב באופן אורגני בעיצוב
הבית הזה בקיבוץ מראה איך אפשר להכניס את הסגנון הסקנדינבי לכל מקום, גם כשמדובר בנגב בעל הנוף והאור המדברי, וגם כשמדובר בבית ותיק בקיבוץ, שיש בו אילוצים סביבתיים ופנימיים שונים.
בשיא הקורונה- ביקשו בית מעוצב בסגנון נורדי שקט ומרגיע
ההחלטה על עיצוב דירה חדשה מגיעה לרוב עם משימה: ליצור מראה מיוחד, שיחזיק גם שנים רבות קדימה. היום, יש לשאיפה הזאת שם, הגדרה שאפשר אפילו
את עשרת החודשים האחרונים אפשר להגדיר במילה אחת בלבד: הזיה. כל מה שהכרנו, כל מה שידענו – הכול השתנה לנגד עינינו, בלית ברירה. כשהאור נראה
הקסם של העיצוב הנורדי־סקנדינבי מתבטא בהרבה מאוד מובנים, אך נדמה שמעל לכול הפשטות שבו, השלווה שהוא משדר, הם הכוח העיקרי שלו. אך יש בו דבר
אומרים שאין כמו יפו בלילות. האמת? אין כמוה גם בימים. הקולות, הריחות, השוק, הים, ההיסטוריה... נדמה כי העיר האקלקטית הזו טומנת בחובה סיפורים וזיכרונות מלאי
אחת המשימות המאתגרות של מעצב פנים בפרויקט שיפוץ בית פרטי היא ליצור ולחדש בחלל נתון שהמגבלות בו לא מעטות, ונראות היטב לעין. אם אותו חלל
מאז ומתמיד ישנו מעין מאבק סמוי בין העיר לבין הכפר, בין האורבניזציה לבין הפסטורליה: יש כאלו המעדיפים את חיי הכרך הסואנים, אחרים מעדיפים את הריחוק
אומרים שהאתגר הכי גדול בעיצוב פנים הוא לגבש את החלל כך שיתאים בדיוק לאנשים שנמצאים בו; שהמפתח להצלחה, מצד כל מעצב פנים, הוא לחוש את
כולנו מכירים את הדירות הללו: דירות קרקע במפלס הרחוב, לעיתים גם מעט מתחתיו, שנדמה כאילו 'הוחבאו' אי שם בתוככי הבניין – ונותרו חשוכות, אפילו אפלות.
כשניגשים לשיפוץ ולעיצוב מחדש של פנים הבית ישנן הרבה מאוד שאיפות, המון בקשות ורצונות ואינספור חלומות. לעיתים הם מרובים כל כך עד שההרגשה היא שפשוט
על העובדה שישראל הולכת וגדלה בקצב מדהים אין כל עוררין. גם על כך שהערים הגדולות הופכות גדולות עוד יותר – כל כך גדולות עד שלעיתים
הדילמה בין שיפוץ לבין מעבר דירה פוגשת את כולנו, בשלב מסוים בחיים: אחרי שנים באותו בית, אנחנו מתחילים לסדר בצד אחד את היתרונות שלו, ובצד
ארץ ישראל שלנו שופעת פינות חמד נסתרות, שלעיתים חומקות מן העין. בקצב החיים המהיר אנחנו שוכחים לעיתים, או פשוט לא מספיקים, לעצור לרגע וליהנות מאותם
אחת המשימות המאתגרות בקניית דירה מיד שנייה היא להפוך אותה מדירה של מישהו אחר – לדירה שכל כולה שלך. נכון, מעבר דירה הוא כביכול דבר
את סיפור האהבה של בועז וירדן אי אפשר לפספס, הוא טומן בחובו 2 ילדים מנישואים קודמים ותינוקת משותפת בת חצי שנה. ירדן בת 33 ,מנהלת
לא פעם מעוצבות דירות בדרך שמקפידה מאוד על עיקרון אחד – אך זונחת עקרונות אחרים. עיצוב מודרני שלא משאיר מקום לנגיעה עתיקה יותר, לרטרו; עיצוב
מהי הדרך להבליט פריטים מסוימים, לתת להם להקרין לסביבה את הנוכחות הייחודית שלהם ולאפשר להם לטבוע את חותמם בחלל? התשובה לכך היא מילה אחת בלבד:
מכירים את ההרגשה הזאת, כשאתם מסתכלים על משהו או על מישהו, ויודעים בדיוק איך הוא ייראה בעתיד – או איך הייתם רוצים שהוא ייראה? נדמה
דירה מקבלן היא דירה מאתגרת יותר למי שמעוניין ליצור אופי משלו בדירה. לא, איננו אומרים שזה בלתי אפשרי – אך יצירת בית ייחודי, יוצא דופן
הדיאלוג בין עכבר העיר לעכבר הכפר (והקיבוץ) הוא דיאלוג שמתקיים תמיד, גם בין האנשים לבין עצמם – כאלו שעזבו את הבועה השקטה והפסטורלית לטובת העיר
עיצוב מחדש של חללי הבית הוא משימה שדורשת יצירתיות ומקוריות, זה ידוע. אבל מה קורה כאשר בעלי הבית דורשים לעצב רק חללים מסוימים, ולא את
כולנו מכירים, כמובן, את הדירות המחולקות הטיפוסיות של תל אביב. כולנו גם יודעים שאף אלו שאינן מחולקות, הן דירות קטנות למדי. כי כזו היא תל
במרבית הפעמים עבודתו של מעצב הפנים היא ליצור יש מאין: לקחת דירה נתונה שאין לה הרבה מה להציע, ולהפוך אותה ליצירת פאר. הרי זוהי האומנות
מרכז הארץ העמוס ושוקק החיים הוא האזור שיש בו הכול – אך לעיתים כולנו היינו שמחים לזכות בתוכו למעט מנוחה. אומנם זה נראה לא מציאותי,
האדם המודרני, זה של שנות האלפיים, הוא אדם שמנסה בכל דרך לנשום את הטבע ולחוש בו. הוא מבין כי החיבור לטבע הוא חלק ממנו, גם
מצד אחד חלל ריק וחשוף הוא מתנה למעצב, משום שהוא מאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו: הכול עומד לרשותו, והוא יכול ליצור בחלל מה
כשיש לך בידיים דירה נתונה, צריך לפעול במרחב שהיא מספקת ולא יותר. אין מה לעשות, אלו 'חוקי הטבע': צריך לעשות את המקסימום עם מה שיש.
דירת נופש. המושג הזה אומנם לא נמצא בכותרות ביומיום – אבל הוא כאן, חי ובועט. קחו לדוגמה את שני בני הזוג מהפרויקט החביב התורן שלנו,
המושג מגדל מגורים, כבר מעצם שמו, מעורר תחושה של יוקרה, של פאר, של הוד והדר. כשנכנסים למקום שכזה, התחושה הזאת מתעצמת: הגודל, הגובה, ההשקעה הרבה
לפעמים, כדי להשיג את התוצאה הרצויה, עומדת לרשותנו רק ברירה אחת: לשבור, ולהתחיל הכול מחדש. זה עלול להיות קשה, זה בוודאי יהיה מפרך, וזה מעלה
החצר, החלק הפתוח והטבעי ביותר בבית, הוא אזור שעבור רבים נחשב לאהוב ביותר – ובצדק: הרי מדובר במקום שבו אפשר ליהנות משמש טובה, מרוח קלילה,
אם תשאלו מעצב פנים מהו האתגר הגדול ביותר שלו ב-עיצוב בית , הוא יגיד לא פעם שזהו פרויקט שצריך להתחיל 'מהאמצע', כלומר לאחר שכבר נעשתה
לכל אחד מאתנו שמור מקום מיוחד בלב לחלום של בית, משפחה, ילדים קטנים וחמודים ואולי גם כלב. כולנו חולמים על עיצוב דירה כמו במגזינים.
עיצוב נורדי־סקנדינבי, עקרונות יפניים והרגלי מחיה ישראליים נפגשים בדירה משפחתית במודיעין. נשמע כמו תחילתה של בדיחה? לחלוטין לא: זהו ביתה של מעצבת הפנים אילת דר,
דירה היא הרבה יותר מסתם מקום 'לשים בו את הראש': דירה היא הפינה הקטנה שלנו, המקום שבו אנחנו נמצאים עם עצמנו והמקום שבו נתרחב, נגדל
המשפט 'הסנדלר הולך יחף' הוא משפט המשקף בצורה די נכונה, לצערנו, את המציאות היומיומית: שף שביתו ריק ממצרכים (כי אין לו פנאי – לא לקניות
חשבתם פעם איך מתחילים לעבוד על פרויקט? מהי נקודת המוצא ואיך מחליטים מה יהיה 'הקו העיצובי' בנכס כולו? לפעמים זו החלטה שמתקבלת מראש בהתאם לנתונים
מעצבי פנים אוהבים חללים גדולים. מה זה אוהבים – משתגעים עליהם. חללים גדולים מעניקים מרחב יצירה גדול יותר, תרתי משמע, מאפשרים להתפרע ונותנים חופש פעולה
מהי, בעצם, דירה לדוגמה? זו אומנם רק דירה אחת בפרויקט (לעיתים ישנן שתיים כאלו...) אך התפקיד שלה ברור, וחשוב מאין כמותו: לשמש חלון הראווה של
גם בית מגורים – וגם כזה שיאפשר לבני הזוג לעבוד; גם חדרי מגורים, חדר שירות ומרפסת – וגם חדר עבודה וחלל אקוסטי; גם אור יום
איך הופכים חלל נתון, שמציב לא מעט אתגרים מבחינה עיצובית, למקום שמשרה אווירת נינוחות ומרחב שאי אפשר להתעלם ממנה? איך מצליחים 'לטשטש' צורות גאומטריות בעייתיות
בעבר שלטה בתחום העיצוב תפיסה לפיה שימוש בצבעים רבים מדי יוצר עומס, 'בלאגן' בעיניים ואנדרלמוסיה כללית שאינה רצויה. לשמחתנו, הגישה הזו כמעט שנעלמה מהעולם, ופינתה
העולם נחלק לשני סוגים של אנשים: אלו שמתכננים הכול מראש, כדי להגיע אל הרגע המיוחל כשהכול כבר קיים סביבם, ואלו שמתאימים את עצמם לסיטואציה ברגע
אם תשאלו את האדם הפשוט מה הוא מבקש לדירת החלומות שלו, אחת הבקשות העיקריות תהיה, כנראה, מרחב. חלל גדול. 'ספייס'. ומה יותר טוב ממרחב כזה
שינוי מקום המגורים הוא עניין דרמטי למדי עבור רובינו - בוודאי עבור משפחה עם ילדים, ו-ודאי ובוודאי עבר משפחה עם ילדים שעוברת מהמרכז אל הדרום.
הנטייה של רובינו ברורה וידועה לכול: אם אנחנו גרים לבד, למה להתאמץ? ובשביל מי? הרי כבר לפני עשורים רבים שרו בנזין ש'חופשי זה לגמרי לבד'
ישנן המון תכונות שהופכות מעצב פנים למעצב איכותי. לטעמנו, אחת התכונות המרכזיות שהופכות אותו לכזה היא היכולת לראות את הפוטנציאל בחלל עוד לפני תחילת העבודות
כולנו רוצים שהבית שלנו ישקף בדיוק את מי שאנחנו ומה שאנחנו מאמינים בו. כי אין הרגשה טובה יותר מלהיכנס הביתה ולהרגיש שזה המקום שלנו. כשמדובר
את ההרגשה של כניסה לבית חדש קשה לתאר במילים. אין כמו קירות בתוליים, מרחב נקי וחלל חף מכל השפעה קודמת. אבל בהרגשה הזו חבוי גם
לקנות את הדירה או לא לקנות - זו השאלה, והיא מורכבת במיוחד. כי לנו, האנשים הפשוטים, יש כל כך הרבה פרמטרים שצריך לשים לב אליהם
כולנו, כנראה, חולמים שביום מן הימים נקנה דירת קבלן. דירה חדשה, מצוחצחת, בתולית, כזו שהיא שלנו ורק שלנו, ולא הייתה של אף אחד אחר. אבל
אחד הדברים המרתקים שאפשר לחקור לאורך השנים בכל הנוגע להעדפות המגורים של האדם הוא ה'קרב' בין העיר לכפר: אחת לכמה שנים, במחזוריות שלרוב אין לה
יש דירות שכאשר נכנסים אליהן לראשונה קצת קשה להבין את ההיגיון שעמד מאחורי עיצובן: חדרים שכאילו 'נזרקו' כל אחד לפינה שלו, מעט מאוד פתחים אשר
במבט ראשון תתבלבלו ותחשבו שמדובר בבית צמוד קרקע באיזה מושב, עם קריצה לכפריות ששייך לזוג מבוגר אבל מעודכן או לזוג צעיר מיושן... אבל הבית הזה שובר
שיפוץ כללי של בניין בן 70 שנה הוא דבר מרגש, ללא ספק, שיכול לשנות המון מבחינת הדיירים. אך כשהדירה עצמה אינה משופצת, חוזרים בכל זאת
כולנו מכירים את זה, ורבים מאיתנו גם התגוררו באחד כזה: חלל מגורים ש'סודר' בצורה יצירתית, ובעצם לא דומה לשום דבר אחר... לפעמים נדמה שהרבה אי
דירה מקבלן, ועוד 'על הנייר', נחשבת כחומר ביד היוצר: המעצב יכול לגשת אליה, לכאורה, עם כל רעיון שירצה, ולחולל בה שינויים מרחקי לכת. במציאות המצב
